כדאי למחנה הימין, או המחנה הלאומי, לעשות קצת סדר בכמה מושגים וקונספצויות ולהשתמש בהם בצורה ענינית במקום לאמץ אותם "באופן אוטומטי". זאת כדי להצליח באמת כמחנה שולט ואפקטיבי.

1) המושג שמרנות. עשה עלייה לארץ לפני עשור וחצי בקרוב. מאז שימש בכמה אתרים ופורומים ימניים בהגדרת מטרות הימין כגון מדינת לאום בעלת רוב יהודי מוצק וברור, התנגדות לנסיון המדינה לעצב בכח את הכלכלה והחברה (למשל, נושאים של יחסי מגדר), בתוך כך גם ממשלה יותר רזה תקציבית שמנגד גם מורידה מיסים. לגבי הדוגמא השנייה והאמצעית ההנחה היא כי אל לה למדינה לבצע שינויים בחברה וטיבה באופן מהיר מדי ויש לתת לה להתפתח בקצב "אבולוציוני" ולא "רבולוציוני". 

אלא שדומה כי לעיתים מושג השמרנות גלש גם לתחום האמצעים בשיח הימני. בתוך כך אצל רבים מדי בקרב תומכי גוש זה קיימת אמונה והטפה כי גם רפורמות בגופים שונים הקשורים קודם כל למישור האמצעים (כגון מערכת המשפט אשר בסופו של דבר היא רק כלי השגת מטרות) חייבות להיות בקצב "מתון" והדרגתי. על כך ראוי לכתוב פוסט נפרד. אז כן, אני שמרן מבחינת המטרות של מחנה הימין אשר אני שותף להן (יצוין אומנם כי יש בימין גם מי שפחות מאמינים בכלכלה חופשית, אך עדיין השמאל הוא המחנה הסוציאליסטי בעיקרו). לעומת זאת, בתחום האמצעים מתנגד לכך שהרפורמות יהיו בקצב מתון – לפחות לנסות ביצוע כמה שיותר מהיר. 

דומה כי המושג שמרנות הפך להיות במישור האמצעים מכשול בדרך להשגת ימין בעל אפקטיבי ומשיל. אם כך, כדאי אולי להיפרד ממושג זה לפחות בשעה זו בה השמאל דרדר את המדינה למצב חמור למדי מבחינת מערכות ה"חוק" וה"בטחון" ומבחינת הסכנות לקיום בטוח של מדינה יהודית עצמאית עם רוב יהודי מוצק וברור. ודאי שלהיפרד ממושג זה עד השגת ייצוב מבחינתנו אנו. לא שהשמאל הוא שירגיש מבחינתו כי השיג שלטון והגמוניה מובטחים.

אם אותו המושג משמש, גם אם שלא "בכוונה", כמעין "חומר מרדים" מבחינת נחישות לרפורמות מהירות נדרשות, אז מוטב לוותר עליו בשיח שלנו ולו לכמה שנים לפחות. או שאם מזכירים אותו (לא מבקש להעלים לגמרי מהמילון 😊) אז לפחות לציין בצורה ברורה שהכוונה היא בתחום המטרות ולא האמצעים. כבר הגענו למצב אבסורדי בו בכנס אשר שמו המפורש היה "כנס שמרנות" השתתפו גם גורמים בשרות השמאל.

2) מזכיר גם להבדיל בין מטרות ואמצעים

3) מושגים כמו מרכז, מתון וקיצוני. נכון, לא קורא "למחוק אותם מהמילון". בלעדיהם הלכסיקון הפוליטי עלול במצבים שונים להיות דל מדי ולא מדויק. ואולם, חשוב להיזהר מהם ולדעת לתת להם פרוש עניני. במצב הפוליטי הנוכחי אין למעשה בישראל דבר כזה "מרכז". זהו שמאל לכל דבר ועניין. מלחמת חרבות ברזל אשר פרצה מאז כתיבת המאמר שבקישור בעקבות טבח שמחת תורה לא שינתה ממצב זה. גם אין למעשה, ברמת המטרות, שמאל ציוני חוץ מכמה חיים רומנים בודדים לרפואה, שגם הם חסרי השפעה אפקטיבית באותו מחנה. אף ברמת האמצעים אין שמאל מתון למעט בודדים כמו אותו רמון או גדעון לוי. השמאל אינו בוחל בשום אמצעי פסול ואין בתוכו מי שידבר נגד כך מלבד יחידי הסגולה הבודדים מאד כאמור. ראו למשל משפט נתניהו וכל מה שמסביב. 

הסכם הגז הוא דוגמא נוספת להעדרו של שמאל מתון או ציוני ושל "מרכז". מי שמוכן להעביר משאבי גז ומים טריטוריאליים בבעלותנו לארגון הטרור האנטישמי והאנטי-ישראלי חיזבאללה הוא שמאל לא ציוני כלל וכלל ורדיקלי במטרותיו. כן, זהו מר יאיר לפיד ראש הממשלה הדיקטטור, אשר אף בתוך מפלגתו יש עתיד מונע פריימריז חופשיים. גם ברמת האמצעים, האיש הוא שמאל קיצוני- בניגוד למתחייב בחוק הדיקטטור לא העביר את ההסכם לקבלת רוב של שני שליש מחברי הכנסת או למשאל עם לאחר קבלת רוב רגיל בכנסת.

גם אצלנו, אנו, בני המחנה הלאומי (או שמא המחנה עמני, ראו סעיף 5) יש מה לעשות. מלבד להפסיק "להתרגש" מהמושגים מתון וקיצוני להבין שמושגים אלו אינם רלונטיים או אקטואליים כיום גם לגבינו. השאלה האם ימני כנה ואמיתי פלוני שייך ל"תת הסוג" של "ימין מתון" או "ימין קיצוני" אינה חשובה במצב הקיצוני ובעבר פי התהום בו אנחנו נמצאים – מצב אשר אולי נחלץ ממנו ברגע האחרון לאחר שבדרך נס זכינו לרוב בכנסת בבחירות האחרונות. מצב בו הדיקטטורה השמאלנית המשפטית שוברת שיאים חדשים וקיצוניים, מצב של איומים מוחשיים על משאביה ובטחונה של המדינה וזהותה יהודית. 

יותר חשוב הוא קודם כל לדעת מהי בכלל הפלטפורמה הפסיכולוגית עליה יושב הימין כדי שיהיה זה מחנה עם משילות והשפעה אפקטיבית אמיתית על הפוליטיקה. שתהיה בו "גאוות מחנה" אמיתית.אז לא, אינני מגדיר עצמי כאף אחד מ"שני תתי הסוגים" המוזכרים.

4) קונספציות שגויות בדבר "שאיפה של דברים לאיזון", הצלחה של רפורמות איטיות או מהירות וכדומה. תקצר כאן היריעה מלפרט את הנושא, כשם שגם חלק מהרעיונות האחרים המועלים כאן אינם מתמצים בפוסט זה. אבל גם זה חשוב להזכיר, ולו כ"הכנה" להסבר מפורט יותר.

5) כדאי גם שהמחנה הלאומי יתחיל להטביע בעצמו מושגים ולכתוב את המילון. ע"י כך יגלה עצמאות הן כלפי השמאל והן כלפי השפעות של קולוניאליזם ואימפריאליזם מערביים (זה דווקא כן מאד ימני לדבר על כך, גם זאת בהרחבה פוסט אחר). מציע להתחיל להשתמש במושג עמנות במקום לאומיות ובמושג מדינת עם במקום מדינת לאום [הרעיון המקורי אינו שלי – אמיר ניצן]. למשל, בכל מצב עניני של שיחה עם איש שמאל או "מרכז" לקרוא לו "חתיכת טוטליטרי" וכיו"ב נגזרות לשוניות על אותו משקל שהם קוראים לנו "גזענים", "פשיסטים" וכו'. 

אמיר ניצן