צום קל למי שצם ושנזכה במהרה בימינו לעצמאות מלאה ובטחון מלא.

אז קודם כל, אי אפשר שלא לציין את העובדה שאולי דברים מתחילים לזוז לטובת הימין. לא אפרט כאן וזאת מפאת אורך הנושא העיקרי לשמו נכתב הפוסט התופס מקום דיו, אבל אפשר לראות בחדשות. רק אציין באופן כללי שבטווח הכי מיידי ודחוף, עלינו להספיק עד ערב ראש השנה הקרוב (אז ימלאו לממשלה הנוכחית 1.75 שנים) לגרום לשינוי רדיקלי, אפשר לומר, ולהגיע להפסקה (לפחות לדורות רבים למדיי) של ההגמוניה השמאלנית ושל מצב בו אנשי שמאל מהחזיתות השונות מצליחים או בכלל מעזים לגרום נזקים לאומיים או נזקים ועוולות אישיים לאנשי ימין, בין אם פעילים ידועים ומוכחים ובין אם שייכים למחנה זה באופן משוער (כגון חיילים חובשי כיפות הנמצאים במעצרים על עלילות שווא). למעשה, האחרונים זקוקים אף באופן מאד מיידי לשינוי במצב, שכן מחמת מעצרם הם אף אינם מקבלים תשלום על מילואים – דבר הפוגע קשות במשפחותיהם.

אציין כי אותו פרק זמן מוזכר לקח מהרגע שיצחק רבין עלה לשלטון ועד שהוקמה תחת ממשלתו הרשות והמשטרה הפלסטינים, אשר גם בנימין נתניהו לא יכל להחזיר לאחור את עצם קיומן. זאת אף כי הלה ראוי לתודה על מאמציו והצלחותיו, כולל מול לחצים חצוניים עצומים, למנוע הקמת מדינה פלסטינית. אותו פרק זמן מוזכר לקח מהרגע שאריאל שרון החל לדבר על תוכנית ההתנתקות (נובמבר 2003 ככל הידוע) ועד שוכנית זו בוצעה במלואה במוצאי תשעה באב לפני 19 שנה. אותה עקירה שעד היום לא הושבה לאחור ולו במעט. אף רוב הסיכויים כי ממשלת בנט-לפיד, אשר עלתה לשלטון ביוני 2021, הייתה עלולה להוציא לפועל את "הסכם" הגז, לו שרדה לפחות עד מרס או אפילו ינואר או פברואר של שנת 2023. אבל כאמור, אדבר בפוסט זה בעיקר על ימי קדם, החורבנות שהיו אז, ומה שמסביב – כולל חורבנה של ממלכת ישראל, אסון נוסף בתולדות עמנו אף כי אינו מצוין באותה מידה כמו תשעה באב הקשור לשני חורבנות בתי המקדש וממלכות יהודה של ימי קדם.

ימי בית שני

בעניין ימי בית שני, נתחיל אולי מכך שהשמאל שונא לא רק את דמותם של ה"קנאים" האשמים לכאורה בחורבן בית המקדש השני – על כך בהמשך- אלא גם את החשמונאים, אשר המרד שלהם נגד היוונים כן הצליח. אז הבעיה האמיתית של השמאל בימינו, כמו של אבותיו הרוחניים בימים ההם, איננה ולא הייתה שאלת הסיכויים הראליים או העדרם של מרידה מול מעצמות. נראה שכבר לפחות חצי יובל קיימת מגמה אצל המחנה הפוליטי המוזכר לתאר את הללו כ"קנאים" ו"חשוכים" (וגם כאן יש דוגמא מלפני כבר 25 שנה). לא מפתיע כי אותה שנאת משחררי עמנו, ולו לזמן קצר, בימי בית שני מכיבוש זר אשר התקיים ברובם ככולם – אותה שנאה החלה זמן קצר לאחר שפשתה בחלקים נרחבים רוח אוסלואידית ופוסט-ציונית. נזכיר גם לדוגמא את דברי אברהם בורג "אני מתיוון גאה".

אומנם, בהמשך הדרך החשמונאים עצמם הביאו אסונות. אבל, שימו לב. קודם כל, הם כן הביאו עצמאות. גם האסונות לא באו אלא אחרי שזה מכבר אימצו לעצמם שמות יווניים – שזה ההפך הגמור מקנאות דתית יהודית. לא שהיה מדובר על יהודים בגולה אשר חרף אדיקותם נאלצו לתת לעצמם שמות לועזיים. חוץ מזה, נזכור את האלימות – אם האקטיבית ואם "באמצעות שליח" של משתפי הפעולה עם השלטון היווני. ונאמר כבר עכשיו, הן לגבי התקופה היוונית והן לגבי התקופה הרומית דבר אחד חשוב : החשמונאים, כמו גם המורדים נגד השלטון הרומי (בין אם קנאים ובין אם לא) לקחו על עצמם סיכונים אישיים. לא כן משתפי הפעולה עם היוונים ואח"כ עם הרומאים – הללו נהנו מריפוד והגנה ממסדיים, שלא לומר אימפריאליים.

אבל, גם אם נתמקד בתקופה הרומית בלבד ובסוף ימי בית שני, נשאלות כמה שאלות – אם בהסתכלות ישירה על אותם ימים ואם תוך השוואות למתחולל בימינו. מעניין שגם אז וגם כיום לגבי אותו תקופה, סוג דומה של חוגים בעם אשר היפנה, או מפנה בימינו, את המילה "קנאים" לגבי התקופה הנזכרת רק כלפי "צד אחד במפה הפוליטית" הוא אשר משתמש בימינו במילה "קיצוניים" (מילה בעלת משמעות קרובה למדיי) רק לגבי צד אחד במפה הפוליטית העכשווית.

וכאן אציין שאלה אשר העלה חבר ושותף למחנה של כותב שורות אלו, אשר אפילו זה האחרון מודה כי לא חשב על כך: האם ייתכן כי "שרפת האסמים" אינה אלא עלילה שטפלו על ה"קנאים" מצד אותם חוגים משתפי הפעולה עם הרומאים? וכי בימינו אותם חוגים המטיפים להתחשב בדרישות גורמי חוץ לא טופלים עלילות כי "ביבי אשם בטבח שמחת תורה"? (עלילות שיותר ויותר הוכחו ומוכחות כשקריות) או למשל טופלים על חיילים (דתיים ברובם הגדול לפחות, לצד חייל דרוזי אחד ובדואי אחד) כי ביצעו מעשי אונס במחבלי נוחבה? (עלילות אשר גם כן הולכות ומתבררות כשקריות). ואיזה אינטרס היה לפטריוטים כמו ה"קנאים" לשרוף אסמים? האם לא ייתכן כי דווקא משתפי הפעולה עם הרומאים הם ששרפו אסמים כדי לגרום למורדים היהודים להיכנע או כדי לקבל תגמול מהרומאים?

ועל דברים אלו של אותו חבר אוסיף מצידי, כי גם בהיסטוריה המודרנית קרה שגורמים חשוכים ביותר ("להבדיל כמובן") ניסו לטפול על אחרים הצתת שרפה כדי להצדיק מצידם הם צעדים אלימים ביותר. על כל פנים, גם אם היו בסוף ימי בית שני אי אלו קנאים אלימים שניסו לכפות את דעתם, ולאו דווקא הפוליטית אלא גם הדתית, באיומים על זולתם וגם אם נניח כי אי אלו "קנאים" אכן שרפו אסמים מתוך יאוש, דבר אחד ברור בנושא ההשוואה בין שני המחנות הראשיים בעם לגבי אותה תקופה. זאת בנוסף לשאלת הסיכון או חוסר הסיכון שנטלו על עצמם האנשים בכל צד, כמוזכר כבר מקודם.

אותם משתפי הפעולה עם הרומאים ודאי שהיו אנשים אלימים לא פחות מאותם "קנאים", ככל שהיו כאלו הראויים לשמם כשם גנאי. זאת מעצם העובדה שהראשונים היו מוכנים להעמיד את עצמם לרשותה ולשרותה של אימפריה אכזרית אשר לא רק הטילה מיסים כבדים מאד, אלא יותר ויותר אף נגסה למשל בחופש הדת של היהודים – בניגוד למה שהאימפריה הפרסית נמנעה לעשות ליהודים ולעמים כבושים אחרים ואף האימפריה היוונית עד שלבים מאוחרים. המרד פרץ כתוצאה מהגעה לנקודת רתיחה היכולה לפרוץ אצל כל עם שפוי, בעוד השמאל של אז מראש העמיד עצמו לרשות הרשע היצוק והיזום. על כך עוד בחלקים שונים בפוסט הבא.

מבוא לחורבן בית ראשון

ואולם, לא בימי בית שני החלו הצרות של עמנו. לא רק זאת, אלא שכידוע בנוסף לחורבן בית ראשון וממלכת יהודה, עם היציאה לגלות בבל, היה גם את אסון חורבן ממלכת ישראל וגלות אשור. נתחיל אולי בכך ששני המלכים האחרונים לישראל ויהודה, הלא הם (בהתאמה) הושע בן-אלה וצדקיהו, אינם מתוארים כלל בתנ"ך כמי שניסו לכפות או לאסור פולחן כלשהו כזה או אחר. כך עולה מקריאה על הראשון מביניהם במלכים ב' י"ז ועל השני בסוף מלכים ב' כ"ד (וגם שם, פרק כ"ה), כמו גם בדברי הימים ב' ל"ו ובפרקים שונים בספר ירמיהו. מכאן שאף שכל אחד מהם גרם לחורבן של ממלכתו על ידי מרידה במעצמת העל הכובשת של התקופה (אשור ובבל בהתאמה), האסונות לא נגרמו על ידי "קיצוניות דתית". המשך בפוסט הבא.